שיטת הביופידבק לטיפול בפוביה 

שיטת הביופידבק לטיפול בפוביה

 שיטת הביופידבק מאפשרת למטופלים להתמודד באמצעות חשיפה הדרגתית עם פוביות שמשבשות את חייהם.


המונח פוביה (בעת) מתאר מצב של התפרצות כרונית של פחד מוגזם והסימנים הגופניים  וההתנהגותיים הנילווים לו, במפגש עם אובייקט או מצב כלשהו, תמימים לחלוטין למי שאינו סובל מפוביה. תגובה זו עשוייה לשבש באופן ממשי את חיי הלוקה בו. "פוביה היא תגובה למצב מאוד ספיציפי" מסביר תומר אהרוני, M.Sc מטפל ביופידבק בכיר "ישנן פוביות מוכרות כמו קלסטרופוביה שהינה פחד ממקומות סגורים או פוביה מבעלי חיים או מקומות גבוהים וכאלה הפחות מוכרות כמו פחד מנסיעה על גשרים אפילו הנמוכים שבהם".

מה ההבדל בין פוביה לחרדה?

"חרדה, הינה התגובה עצמה שכלולה במהלך התפרצות הפוביה אבל אנו נוטים לייחס למושג חרדה תגובה שאינה תלויה בגירוי ספציפי, או מצב מסוים אלא נובעת בדרך כלל ממוקד פנימי לא מודע. ברבות המקרים עצם התגובה עצמה, נפשית או תחושתית פיזית גרידא מהווה מקור להמשך התגובה וכן מהווה מקור של תסכול. חרדה אם כך, הינה תגובה רב מערכתית כללית. פוביה, לעומת זאת, ממוקמת בחשיפה לסביבה חיצונית מסוימת וספיציפית הידועה למתלונן כמו לדוגמא פוביה ממעליות. הבעת הזה מוביל לתגובה התנהגותית כללית של המנעות ממפגש עם מקור הפוביה ואם בכל זאת האדם נפגש בלית ברירה הרי שמופיעות תגובות חרדה בעוצמות משתנות מתגובה של אי נעימות מגבילה ועד להתקף חרדה".

מי סובל מפוביות?

"קשה למצוא מאפיינים משותפים לאנשים שסובלים מפוביות. אפשר לומר באופן כללי שנשים נוטות יותר לחפש טיפולים ולכן הן מטופלות יותר אבל גם זו הנחה גסה. ילדים בדרך כלל סובלים מפוביות מסוג מסוים, אבל קשה להפריד בין פוביה לבין תגובה טבעית התפתחותית. אחרי הכל, טבעי שילדים יפחדו מכלבים או נחשים (פחד השרדותי אבולוציוני)".

אם קשה להבדיל, כיצד מטפלים בבעיה?

"האבחנה הרפואית היא פחות חשובה לדעתי. זה לא משנה אם מדובר בפחד טבעי או בפוביה, הפרמטר החשוב הוא המצוקה בה שרוי המטופל וההשפעה של הבעיה על חיי היום יום. אם ילדה בת 10 מתגוררת בישוב עם המון כלבים והיא מפחדת מהם, פחות משמעותי אם זהו פחד טבעי או שניתן להגדיר אותו כפוביה. יותר חשוב לעזור לה להתמודד עם המצב".

מהן דרכי הטיפול בפוביות?

"שיטת הביופידבק מתייחסת למה שמתרחש כאן ועכשיו ולכן הדגש כבר מתחילת הטיפול, בשלב ההכרות והדיאגנוזה, כולל חיבור למחשב באמצעות חיישנים שקוראים את התגובות הפיסיולוגיות של הגוף בזמן אמת וברציפות. למטופל ניתנת היכולת להתבונן בתגובות שלו ולשנות אותן באמצעות התנהגות נלמדת או שינוי המחשבה. לדוגמא, אם המטפל חושש ממעליות, בשלב ראשון נבקש ממנו להעלות בזכרונו מצבים של נסיעה במעליות. אם המדדים הפיסיולוגים הנצפים על ידו משתנים משמעותית ביחס למדדי התגובה הנורמלית בגלל ה"חטיפה הרגשית" שמתרחשת, המטופל יכול ליצור קשר של גירוי תגובה באופן מודע ואז להחליט לבצע שינוי המבוסס על השלמה עם מצבו הפנימי בלי להמשיך ולנסות להלחם עם עצמו וכך בעצם להחמיר את המצב או לשנות דרך מחשבה וכיוצ"ב. ברור שעל ידי תהליך של חינוך פסיכולוגי הדרגתי יכול להתבצע שינוי גם לטווח ארוך. למעשה, הטיפול בפוביות הוא חשיפה הדרגתית, חשיפה חוזרת ונשנית בתחילה באמצעות הדמיון ואחר כך גם במציאות. התהליך מאפשר למטופל להפגש עם הגירוי אבל החידוש הינו בפגישה המלווה בביצוע של מיומנויות שהוא רכש או התוודע אליהם קודם בטיפול".

אילו מיומנויות רוכשים המטופלים?

"המטופל לומד לבצע פעולה כמו נשימה סרעפתית מרגיעה או שליטה בשרירים כשהוא נתקל בגירוי או לספור לאחור (פעולה קוגנטיבית) או להפנות את תשומת ליבו פנימה וכמו לשוחח עם עצמו וכך להביא לניסוח מחודש של המצב או פשוט לפנות לכיוון מאגרי זיכרון פנימי חיובי שמביאים לתחושת ביטחון ועוצמה  (משאב פנימי) . במקביל לפעולות שהוא מבצע כדי לשלוט בתגובותיו הוא רואה על המסך מולו את המדדים הפיסיולוגים שלו תחת שליטה. הוא עובר ממצב של חוסר ישע וחוסר מודעות לשליטה ואחריות".